הפרעה של התקפי זלילה - הסברים והתמודדות

הפרעה המתאפיינת על ידי בולמוסים בלתי נשלטים שבהם אוכלים כמות מזון גדולה בזמן קצר, באופן בלתי נשלט, שאחריהם מופיעות תחושות גועל, בושה ואשמה; התוצאה היא בדרך כלל השמנת יתר שיכולה להוביל לסיבוכים רפואיים

המאפיין הבולט של הפרעה זו הוא התקפים (בולמוסים) חוזרים של אכילת כמות גדולה של מזון בפרק זמן קצר. בזמן ההתקף, האדם חש תחושה של אובדן שליטה.

הוא אוכל מהר, ואינו מפסיק גם אם אינו רעב כלל, עד לתחושה של חוסר נוחות. את בולמוס האכילה מלוות תחושות של גועל עצמי, אשמה, בושה ודיכאון. לכן, ההתקפי הזלילה מתרחשים לרוב כשהאדם נמצא לבדו, במקרים רבים בשעות הערב והלילה.
 
זו הפרעה נפוצה למדי, ושכיחותה גבוהה יותר בקרב נשים ביחס לגברים. קשה להעריך את מידת שכיחותה באוכלוסייה, משום שרוב הסובלים ממנה אינם מגיעים לאבחון או טיפול.

ההפרעה יכולה להופיע בכל שלב בחיים, אך לרוב, היא מלווה את האדם כבר מהילדות. היא מאובחנת כאשר התקפי הזלילה מופיעים לפחות פעמיים בשבוע במשך תקופה של שישה חודשים.
 
למרות שכיחותה, ההפרעה טרם הוכנסה באופן רשמי לספר ההגדרות של ההפרעות הנפשיות, והיא אינה משתייכת לתחום קליני מוגדר. ניתן לומר כי בבסיסה מצויה בעיה של קושי בשליטה בדחפים, והיא חולקת דפוסי התנהגות משותפים גם עם התמכרויות.

במבט רחב יותר, ניתן להכליל אותה תחת המטרייה של "ספקטרום ה-OCD" – קבוצת הפרעות שמתאפיינות בדפוסי פעילות חוזרים, מחזוריים ולעתים הרסניים, שפוגעים בתפקוד, בדומה להפרעה הטורדנית-כפייתית, OCD.

בקבוצה זו כלולות גם הפרעות כגון הימור כפייתי או עיסוק כפייתי במין (קראו עוד על הפרעות מסוג זה).
 
בהתאם לכך, גם הפרעה זו מכונה בפי רבים "אכילה כפייתית". עם זאת, בניגוד להפרעות כפייתיות בסגנון OCD, המניע להתקפי הזלילה אינו בהכרח חרדה שנובעת ממחשבות אובססיביות, אלא תחושה של מצב-רוח רע, אי-שקט ומתח גואה.

כשהדחף לאכול מתפרץ באופן בלתי נשלט בהתקף זלילה, תחושות אלו נרגעות, אך כאמור, מיד לאחר מכן יופיעו תחושות בושה, דיכאון וכדומה.

התהליך הזה קורה באופן מחזורי, וכך למשל, אצל נשים, אנו רואים במקרים רבים החמרה בהתקפים לפני המחזור החודשי, והקלה אחריו. יתכן שהמחזוריות החודשית היא הסיבה שהפרעה זו שכיחה יותר בקרב נשים.
 
מכל מקום, ההפרעה הזו גורמת ברוב גדול של המקרים להשמנת יתר, שמובילה לסיבוכים רפואיים שונים, ובהם עלייה בלחץ הדם, פרופיל שומנים משובש בדם, והגברת הסיכון לסוכרת ולמחלות לב וכלי דם.
 
הטיפול המומלץ והמוביל להפרעה זו הוא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי, שנועד לזהות דפוסי חשיבה והתנהגות לקויים ולהקנות דפוסים "מתוקנים" במקומם.

את הטיפול הפסיכולוגי מומלץ ללוות בטיפול דיאטטי והנהגה של תזונה נכונה. ניתן בחלק מהמקרים להיעזר בתרופות: מייצב המצב רוח טופמקס נמצא כיעיל במניעת ההתקפים, וגם תרופות נוגדות חרדה ודיכאון עוזרות במקרים רבים.

בכל מקרה, חשוב להתאים את הטיפול באופן אישי למטופל, על פי מאפייניו וצרכיו הייחודיים.