מהי הפרעת מניה דיפרסיה?
מאניה דפרסיה
הלוקים במאניה דפרסיה חווים את רצף חייהם כ'לונה-פארק' רגשי: המחלה מטלטלת אותם בין מצבי-רוח קיצוניים המשפיעים על תפקודם ואינם מאפשרים ניהול של אורח-חיים תקין.
מאניה דפרסיה, הידועה גם כ"הפרעה דו קוטבית" מניעה את החולה בין ה'מאניה', שיש המתארים אותה כתחושה של אופוריה, לבין ה'דפרסיה' – דיכאון עמוק העשוי להוביל אף לפגיעה - עצמית והתאבדות.
התנודתיות במצב הרוח אינה תלויה בהכרח בנסיבות ובגורמים חיצוניים. במהלך ההתקף נע החולה בין קטבים הבאים לידי ביטוי במספר דרכים.
מצב רוח מרומם באופן קיצוני עשוי להוביל לשיפוט לקוי של המציאות ולתפיסה לא מציאותית של יכולותיו של החולה וכוחותיו. בין התסמינים יופיעו אי-שקט ורגזנות, חוסר ריכוז, מרץ רב ופעלתנות ללא פרופורציה לשעות השינה המועטות שהחולה צורך, התנהגות פרובוקטיבית ואימפולסיבית בכלל ודחף מיני מוגבר בפרט.
לעומת זאת, כאשר נתון החולה במצב של דיכאון הוא שרוי במצב של עצב עמוק ובחוסר תקווה. כמה מהתסמינים הבולטים הם תחושת פסימיות גורפת, חוסר אונים וחוסר חשיבות, עייפות כרונית ורצון בשינה מרובה ללא יכולת לישון.
כמו כן, ייתכנו שינויים דראסטיים בתיאבון או שינוי בלתי רצוני במשקל, כאבים ותופעות פיזיות ללא גורם פיזיולוגי אובייקטיבי, קשיים בריכוז ובזיכרון, והמסוכן מכל: מחשבות על מוות והתאבדות.
אחד ממאפייני ההפרעה היא תנודתיות מחזורית בין הקטבים בדרך של התקפים, כאשר יכולות לחלוף גם שנים מאוזנות בין התקף להתקף.
התפתחותה של הפרעת מאניה דפרסיה
ההפרעה מתפתחת בדרך- כלל בתקופת גיל ההתבגרות המאוחר או בגיל בגרות מוקדם, כשהתסמינים הראשונים למחלה עשויות להופיע אף בילדות. כיוון שמצבי רוח קיצוניים אינם נחלתם הבלעדית של הלוקים במחלה, חולפות לעתים שנים רבות עד שהמחלה מאובחנת.
גורמי המחלה עדיין נחקרים ונלמדים. כיום, מסכימים רוב המדענים, שאין גורם יחיד להפרעה דו-קוטבית, והמחלה עשויה להתפתח עקב מספר פרמטרים אפשריים.
בשל הנטייה התורשתית של ההפרעה, מחפשים אחר הגנים העלולים להגדיל את סיכויו של האדם לחלות. עם זאת, כמו כל מחלה נפשית המוכרת לרפואה, המחלה לא מתפרצת בשל גן אחד בלבד, ומותנית בסביבה של גנים נוספים.
טיפול בהפרעת מאניה דפרסיה
ממחקרים העושים שימוש בהדמיה מוחית עולה כי קיימים הבדלים מסוימים בין אזורים במוחם של חולים לבין אותם אזורים במוחם של אנשים בריאים, וככל שהמיפוי ילך ויעשה ברור יותר כך ניתן יהיה להבין את גורמי המחלה וכן לחזות בדיוק רב יותר איזה טיפול יהיה היעיל ביותר לכל חולה וחולה.
כיום, הטיפול בהפרעה דו - קוטבית מתבצעת על פני כמה מישורים, כך שרוב החולים יכולים להגיע לרמת יציבות גבוהה ולתפקוד מקסימאלי.
בשל מחזוריותה של המחלה מומלץ בדרך כלל על טיפול מניעתי, הכולל תרופות לצד יעוץ פסיכולוגי מתמשך. אסטרטגיה טיפולית זו מאפשרת "ניהול" של המחלה, דרך מעקב צמוד של רופא והתערבות טיפולית מהירה במידת הצורך.
מרשמים לתרופות להפרעה דו-קוטבית ניתנים על-ידי פסיכיאטרים בעיקר, כשהמוכרת ביניהן היא הליתיום - המייצב הראשון שאושר ע"י מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) לטיפול במאניה ולמניעת אפיזודות של מאניה ושל דפרסיה. התרופות ידועות כמייצבות מצבי-רוח ובכוחן בריסון המחלה.
אותן תרופות מייצבות נרשמות לתקופות טיפול ארוכות (בדרך כלל מספר שנים), ובמצב חריף ניתנות תרופות קצרות - מועד לטיפול נקודתי בהתפרצות של מאניה או דפרסיה.
ניתן לפנות אלינו בכל שאלה, נשמח לסייע ולהפנות לגורמים מקצועיים כמו פסיכולוגים או פסיכיאטרים, לחצו כאן: צור קשר
|
