פיברומיאלגיה תסמונת תשישות כרונית
מהי פיברומיאלגיה
פיברומיאלגיה (Fibromyalgia) זוהי מחלה רווחת יחסית באוכלוסיה, כאשר שיעור השכיחות שלה הוא בסביבות 3%-2% מאוכלוסיה בישראל וכ-5% מאוכלוסיית ארצות הברית. נראה כי היא שכיחה יותר בקרב נשים, אך למרות הנפוצות שלה היא איננה מוכרת דיה.
הלוקים בה בדרך כלל חווים מעבר לתסמינים הפיסיולוגים, גם קשיים נוספים עקב חוסר היכולת לזהות את מקורה, בקרב רופאים, ולנוכח העובדה שאין בדיקות ייעודיות לגילוי ואיתור המחלה. בנוסף לא פעם חווים החולים אבחונים שגויים או שאינם מאובנים כחולים כלל.
וכך בעצם נוצר מצב שבו מסתובבים חולים בתסמונת פיברומיאלגיה כשהם תשושים, חסרי אונים ועמוסי רגשות אשם בשל העדר היכולת לאתר את המחלה.
מאפייני פיברומיאלגיה
מאפייני המחלה הם כאבים בכל הגוף, חולשה ועייפות, הפרעות שינה, בעיות בשלפוחית השתן, כאבי ראש ומיגרנות, כאבים הבאים לידי ביטוי בשרירים ובעצמות.
עיתים חווים החולים גם תופעות נלוות עקב חשיפה למצבי לחץ או שינויים סביבתיים כגון הבדלי טמפרטורה דוגמת שלשולים, עצירויות, ואף דיכאון.
גורמים לתסמונת פיברומיאלגיה
כשם שיש קושי באיתור המחלה קיים קושי אמיתי להתחקות אחר מקור המחלה. קיימות מספר סברות ונראה כי רק הסבר אקלקטי, המשלב את כלל הסברות המניחות את הדעת, יהיה הנכון ביותר.
נכון להיום נראה כי טראומות הן פיסיות והן פסיכולוגיות הן המקור להתפתחותה של תסמונת פיברומיאלגיה.
קיראו על שיטת הטיפול: מיינדפולנס
מקרים כמו זיהום פתאומי, שינויים במערכת האנדוקרינית (האחראית על ההורמונים) או הדבקות קלה בשפעת עשויים להביא להתפתחות התסמונת אך גם גורמי דחק פסיכולוגיים כגון טראומות או זעזועים מנטאליים יכולים לעורר את החיה מרבצה.
אבחון פיברומיאלגיה
קיים קושי אמיתי לאבחן את המחלה, אולם לאור העלייה במודעות ניתן כיום לאתר אותה בדרך האלימינציה, קרי על ידי שלילת מחלות דומות המביאות לסימפטומים דומים אך אינם מתאימים בדיוק לתחושות אותם חווים הלוקים בתסמונת פיברומיאלגיה.
מה שנותר הוא להקשיב היטב לקובלנות של החולים ולהשוות בין תחושותיהם לבין תחושתם של חולי פיברומיאלגיה אחרים. ואכן כבר פורסמו לא מעט מחקרים קליניים המנסים להגדיר את התסמונת, מה שמסייע בידי הרופאים לאבחן אותה ביתר קלות.
אחד הדרכים לזרז את אבחון התסמונת היא פנייה לרופא המתמחה בראומטולוגיה.
פיברומיאלגיה – טיפול
דרכי הטיפול בתסמונת פיברומיאלגיה הם שונים ומגוונים. ניתן לטפל באמצעות תרופות או דרך תוכנית כושר גופני, או שילוב של השניים.
התרופות הנרשמות ללוקים במחלה יכולים לנוע בין משככי כאבים לבין תרופות אנטי דלקתיות.
כאשר על פי דיווחי חולים קיימת השפעה יעילה יותר למשככי כאבים או תרופות המאפשרות לחולים לישון טוב יותר תרופות הגואלות אותם מלילות לבנים וארוכים של סבל.
גם תרופות נוגדות דיכאון נרשמות לא אחת לחולים אך לא לצרכי הפחתת דיכאון כי אם לצורכי שינה טובה יותר כמו גם כפיתרון לשיכוך הכאבים.
שיטה נוספת שראוי לשקול אותה בנוסף או כטיפול בלעדי היא - פעילות גופנית. כאמור, סובלים החולים בכאבי שרירים. בדיוק מסיבה זו יש טעם לפנות לכושר גופני מקצועי שתכליתו מתיחת אותם שרירים.
פעילות גופנית מתונה והדרגתית היא התרופה הפיסיולוגית לתסמונת פיברומיאלגיה. אם אין תוכנית כושר גופני מובנת בסביבה הקרובה אזי הליכה, שחייה או רכיבה על אופניים יכולים להוות מענה מספק.
לסיכום, אנחנו רואים כי תסמונת פיברומיאלגיה שעד לא מכבר הייתה תסמונת מסתוריות, הפכה בשנים האחרונות למוכרת יותר, מה שהביא לעליה במודעות הן בקרב הרופאים, הן בקרב החולים והן בקרב החברה.
כעת נותר רק לקוות כי ימצאו הכלים לאבחון התופעה ויתגלו תרופות יעילות למיגור התסמונת כליל.
|
